QUATERMASS – Quatermass
מתי ג`י מגיש סקירת אלבום:

QUATERMASS – "Quatermass", 1970
אלבום ראשון... ולמרבה הצער גם אחרון

אזהרה! מתי ג`י קובע כי: דינוזאורים לא מתים !

כמה תת-ז`אנרים יש ברוק המתקדם? האם "רוק מתקדם" אינה הגדרה מספיק טובה? שאלות אלו ועוד צצות לא פעם, אם כי רק מכיוון אלה שנחשפים לראשונה למוסיקה מהוללת זו. המאזינים הוותיקים, מן הסתם, יודעים כי כל השמות הגדולים ברוק ה"מתקדם" פיתחו נישה משל עצמם, וזה יהיה מאוד לא הוגן ואפילו טיפשי להשוות בין ג`נסיס לג`תרו טול או בין קינג קרימזון לקאמל או ג`נטל ג`ייאנט או ELP. לכל להקה יש את הצליל שלה, ולמעשה, רק החל משנת 1973, כשקם "הדור השני" בז`אנר, ניתן היה לזהות "נוסחאות" במוסיקה זו ולחקות אותן... וזה גם היה השלב בו בעצם הומצא השם "רוק מתקדם". עד אז פשוט לא קראו לזה בשם... אם כי בין "גל הראשונים" היו, כמסתבר, נישות נוספות, אפילו מוחמצות, כפי שמתגלה מהאזנה לאלבום שלפנינו.

לנגן "רוק מתקדם" בשלישיה בה אין גיטריסט, ולתת לקלידים להיות דומיננטיים, זו לא בדיוק שיטה שפותחה בלעדית ע"י אמרסון לייק ופלמר. כלומר, ל ELP אולי יש את זכות הראשונים (או אולי זה בעצם שייך ל"אטומיק רוסטר" באלבומם הראשון?), אבל שלישיית QUATERMASS - ג`ון גוסטפסון (שירה ובס), פיטר רובינסון (קלידים) ומיק אנדרווד (תופים ושירה) – פיתחה נישה נפרדת לפי אותו עיקרון, כמשתמע מהאלבום שלפנינו. זה פרוג-רוק שאמנם –בנוי- על הקטע של שלישיה –בנוסח- ELP, אבל בסאונד זה לא מזכיר את ELP ולא את קינג קרימזון ולא את ג`נסיס וגם לא את YES. רק בצליל של הקלידים זה עוד איכשהו מזכיר את דיפ פרפל... אם כי דיפ פרפל זה לא פרוג, כך שבסיכומו של דבר האלבום הזה הוא ייחודי בצליל שלו.

כמו הרבה להקות, גם כאן כל אחד מהשלישיה היה כבר וותיק בשטח ופעל בהרכבים שונים עוד מתחילת שנות השישים. אנדרווד היה ב OUTLAWS ביחד עם ריצ`י בלקמור וניגן עם שמות גדולים רבים בפופ הבריטי, גוסטפסון היה בלהקת ה MERSEYBEATS הפופולרית שהיתה השניה בחשיבותה (אחרי הביטלס) מהלהקות שיצאו מליברפול, ורובינסון, שלמד מוסיקה קלאסית ואף תיזמור, ניגן עם כריס פארלו, אף הוא מאושיות הפופ הבולטות בבריטניה בסיקסטיז. כשזרם ה"ביט" נאלץ לפנות מקומו לפסיכדליה ומאוחר יותר לפרוג, היה ברור שבכדי ליצור "סופרגרופ" יש לאחד כוחות, מה שהביא את השלישיה שלנו, על כל הנסיון שלה, ליצור את המוסיקה הנפלאה שנמצאת כאן, ולחברת EMI שמיהרה "לשכן" אותם בלייבל HARVEST לצד דיפ פרפל ופינק פלויד... אבל שלא כמו בשיתוף הפעולה עם תזמורת שבא לידי ביטוי באלבום הרביעי של דיפ פרפל משנת 1969, כאן התזמורת והלהקה נשמעים כגוף אחד ושיתוף הפעולה לא נשמע כפוי ולו לרגע. גם לאחר מכן, כששיתוף פעולה עם תזמורות הפך כמעט לחלק בלתי נפרד מהז`אנר, ברוב הפעמים זה עדין לא היה מה ששומעים כאן, ומי שעדיין לא יצא לו להאזין מוזמן להמשיך איתנו מעל גלי הסקירה... כתעופת הדינוזאורים מעל גבי העטיפה שמודפסת בצבע אחיד ומהווה "עוף מוזר" למדי כשמדובר באלבום רוק מתקדם.

האלבום נפתח עם ENTROPY, קטע קלידים קצר בנופך קלאסי שעם זאת נשמע מסתורי וקצת שבלוני... ולקראת סופו נכנסת תערובת רעשים לא ברורה שהיא בעצם "התנעה" אנטרופיה הוא מדד לכמות אי הסדר ביקום. עם הזמן האנטרופיה הולכת וגדלה , והרעש הוא, ככל הנראה, מה שממחיש את הגידול באי הסדר עם הזמן... וזה נכנס בעוצמה רבה לתוך קטע מס` 2
שהוא בעצם השיר הראשון, BLACK SHEEP OF THE FAMILY, שחוץ מזה שהוא דרמטי ונשמע כשיר רוק למרות שאין בו גיטרה (לתשומת ליבכם, עושי עוונטות מתחילים), הוא יצא גם על סינגל בגרמניה ובריטניה... ולא הפך להיט ענק, אבל מה, ריצ`י בלקמור מדיפ פרפל אהב אותו... האם להיות "הכבשה השחורה של המשפוחה" זו סיבה להיות שמח? בעעעעעעעעע...

I`ve got nothing in my head, got a floor for a bed
My future`s at the bottom of a teacup
I`ve got half a pair of shoes and no time to lose
I`m wondering when I`m gonna wise up

So, fortune, shine your light on me and my nose
Cause I need some security
You get a little bad luck and it grows and it grows
I`m the black sheep of the family

ריצ`י בלקמור כל כך אהב את השיר, עד שהציע שדיפ פרפל יעשו לו קאבר. שאר חברי פרפל הטילו וטו, מה שהוביל, בין השאר, בסופו של דבר להקמתה (בשנת 1975 ) של להקת RAINBOW בה בלקמור היה המנהיג הבלתי מעורער ומחליט ההחלטות היחידי, ושכמובן הקליטה את השיר לאלבום הבכורה שלה. הביצוע של QUATERMASS, בכל אופן, מסתיים ב fade out טיפה לא הגיוני בז`אנר ה"פרוגרסיבי"... אם כי אופייני לסינגל באותם ימים.

השיר הבא, POST WAR SATURDAY ECHO, אף הוא מפתיע. בפתיחה יש אורגן באווירה של "מצעד" המכינה את המאזין לאפשרות של קטע "בומבסטי", אבל אז העסק הופך למעין בלוז אטי ושירה כואבת ובעלת עוצמה. מספרים שהקטע הוקלט במקור בעוצמה כה חלשה, עד כי האזנה לתקליט מעל גבי עותק ויניל עשויה לגרום לעסק להישמע לא ממש מבטיח. אבל אנחנו כמובן עם ה CD וזה נשמע טוב מאד, בעוד השימוש המחושב באפקט "דיליי" ביחד עם הכפלת קולות הופכים את העסק לדרמטי יותר... החיים בעיר הופכים לבלתי נסבלים, לא משנה מה אומרים לי, אין בכך שום משמעות לגביי...

The city is a ravin` neon nightmare, Freudian symbols lay my soul bare
And every way I turn, electric hoardings burn
And words that mean nothing are endlessly rushing
Telling me nothing I really wanna learn

A million lonely people in a hurry, sharin` nothin` but a burden of worry
They`re goin` nowhere at all, they`re runnin` in a crawl
And of all the faces near to me, only one ever speaks to me
And that`s the face of the clock on the wall

וכמו במוסיקה קלאסית זה הופך למחזוריות של קטע חלש – קטע חזק – קטע חלש – קטע חזק – ג`אם תופים וקלידים... ושוב קטע חזק ושירה מייבבת. זהו קטע חזק במיוחד, ואף שאחרי כל התהליך של בלוז – ג`אם – בלוז – ג`אם – בלוז זה מתנפץ ברעם אדיר, אין מנוס מלהישאר עם טעם של עוד.

התפילה הפרטית של ג`ון גוסטפסון, GOOD LORD KNOWS, נוגעת בסיפור רגיש המתייחס בהכרח לכל החיילים הבריטים שהלכו לחזית ולא זכו לראות את ילדיהם הרכים שנולדו בתקופה ההיא. רוג`ר ווטרס מפינק פלויד, שהוא יתום מלחמה ידוע, עשה מדברים כאלה קריירה לא רעה וגנב לשלישיה שלנו את ההצגה... רק את הדרמטיות כאן הוא לא יוכל לעולם לגנוב, והכינורות יאשרו זאת.

Cold December wind, have I really sinned
Good Lord needs to show me I`m a man, making love beginned
Waiting all our lives, making love with our wives
Good Lord knows a child is being born
Please lay down your knives
Go and fight your war, rich fight `til you`re poor
Good Lord knows they won`t be coming home, still they ask for more

לא רק שעיבוד המיתרים התזמורתי הוא בדיוק במקום, גם הצ`מבלו נותן כאן תחושה שמיימית בכל פעם ששומעים את השיר. העיתוי פה הוא כזה פנטסטי, עד שכשהגשתי (אני – מ.ג.) תכנית לילה בתחנת AYUP RADIO בבריטניה, זה היה השיר שפתח כל תכנית בכל שבוע... וכשפגשתי ברחוב את רורי, שכני מהשנה הקודמת, והוא צעק לי "MAKING LOVE ", ידעתי שזהו זה: מאזין נוסף נתפס ברשת... והשיר הזה, שאורכו כשלוש דקות, יכול היה להיות להיט לא רע אילו היה יוצא על תקליטון.

בכדי לחזור למציאות אחרי תחושת ה"גן עדן" של הכינורות מהקטע שזה עתה נגמר, אנחנו מקבלים אותה בשיר UP ON THE GROUND בפרץ רוקי של אורגן מתלהם ותופים רועמים. אין ספק, זהו שומר הגן המתעצבן על אלו שנרדמו על הדשא בעודם מעשנים את הג`וינט שלהם לצלילי השיר הקודם. הם שוכבים בכזו סטאללה, שצריך לבעוט בהם איזה חמש פעמים בכדי שיואילו בטובם לקום ולפנות את השטח.

Sleepin` in the park on a Tuesday mornin`, rollin` in the dark
Waiting for the zoo keeper`s warning
Up on the ground, up on the ground
Where I come alive if you give me five more trys

ה"קרבות" האלה של בס-תופים-אורגן, כולל הקטע השקט קצת אחרי האמצע, והשירה הצעקנית של הסטלן יכולים לנער ממרבצו את כל מי שהתפתה להירדם קודם... וזהו רק פאן אחד של הזרם ה"פרוגרסיבי": להיות בלתי צפוי. אחרי כשנתיים, כשה "רוק המתקדם" הפך כבר למעין נוסחה שאפשר לחזור עליה, אז קם גל החקיינים שהפך את ה-כל לצפוי. אבל למה להקדים את המאוחר? הבה נשמע שוב את קטעים 4 ו 5 ונדמיין שוב את הסטלנים הנרדמים ואת שומר הגן המעיר אותם בבעיטה.

"קרבות סאונד" חזק-חלש-חזק-חלש קיימים גם בשיר הבא, GEMINI (מזל תאומים) שהוא קאבר. את גרסת המקור של אריק ברדון (אחרי תקופת האנימלס) עוד לא יצא לי לשמוע, אבל מה שיש לנו כאן הוא בהחלט מעניין. אוטוסטרדת אורגן המונד א-לה דיפ פרפל (בידי פיטר רובינסון, כאמור) שכאן עובדת שעות נוספות ושוב מוכיחה ששיר רוק אינו חייב להכיל גיטרות. כל אחד יכול לראות שאני בן מזל תאומים... כמו ברדון כך גם ג`ון גוסטפסון.

Sometimes I`m bold, sometimes I`m shy, I never seem to compromise
I`m always there and I`ll always try, everyone can tell that I`m a Gemini

I have two sides, one black, one white
I have two minds: one dark, one light
And they`re always different as day and night

השיר נכתב בצורה "אמריקאית": אומרים seem במקום appear כנהוג בבריטניה, אם כי דווקא באיטליה חשבו במובן מסחרי, והשיר הזה יצא על תקליטון שם ולא בארה"ב. האמת? די מתאים לתקליטון, פחות מבחינת האורך ויותר בגלל הפתיחה הקטלנית כמו גם ה"פתאומיות" שבו הוא מסתיים. אה, ואלה שכן מכירים את הגרסה של ברדון טוענים שמה שיש לנו כאן טוב יותר. ואני? אני כבר התרגלתי.


בשיר MAKE UP YOUR MIND השירה נמצאת בהתחלה ובסוף. ומכיוון שמדובר בקטע באורך שעולה על 8 דקות, אז בין נסיון שיכנוע לרעהו, החבר`ה בוחנים מגוון אפשרויות של הפקת צלילים ומגוון סגנונות, מרוק ועד קלאסי, דרך מאפיינים ג`אזיים, שינוי מקצבים והפקת צלילים "חלליים" כמו גם הצמדת הבס לקלידים ולא לתופים. כן, גם אלה מגוון דרכים לשיכנוע הבחורה. עזבי אותו, בואי אתי. אולי תחליטי כבר?

Let me tell you all the things I see
Take your hands off him and look at me
You`ve got to make a start to reach an end
You and I could be the best of friends

Make up your mind now, mind now
We`ve got our fortunes here to find now, now, now

אודה על האמת, לו היו מציגים לי מגוון שכזה של צלילים ומדגימים לי את אופי הפקתם גם אני הייתי מעדיף לטעום מזה ומזה וקרוב לוודאי שלא הייתי מחליט במהרה. אבל אז הסולו של האורגן שהולך ונבנה, הולך והופך לבלוזי, ואז נסיון שיכנוע מילולי נוסף. זהו, נתנו לבחורה אתנחתא אינסטרומנטלית מטלטלת... האם עכשיו היא תחליט? צליל האורגן נגמר והיא עדיין לא החליטה. ללא ספק אחד מרגעי השיא של האלבום.

ואחרי רגע שיא שכזה, כשנדמה שאם זה לקראת סוף האלבום אז זה גם מחייב שעכשיו תבוא נפילה, בא LAUGHIN` TACKLE, קטע אינסטרומנטלי באורך למעלה מעשר דקות הכולל תזמורת שלמה, שהוא, אם תרצו, מעין "מיני קונצ`רטו" ללהקה ולתזמורת... נסיון ההשוואה עם דיפ פרפל הוא -כמעט- בלתי נמנע, אך לזכות חברי השלישיה שלנו ייאמר שזה לא אותו הדבר, והרצון לעשות את זה ייחודי בכל מחיר הוא גם מה שבאופן כללי מבדיל את האלבום מאלבומים אחרים בז`אנר ה"מתקדם". איזה קטע בס אדיר בהתחלה, הקלידים מצטרפים והתזמורת עונה... סולו התופים, לעומת זאת, מרמז על הבאות. מיק אנדרווד הוא ללא ספק מקצוען, אם כי מכאן והלאה הוא ירוויח את לחמו כנגן אולפן, היכן שהכסף הבטוח נמצא. פשוט, יש גבול גם עד כמה ניתן למתוח יצירה שכזו... והקטע מתחבר לקטע הסיום של האלבום, ENTROPY, ששמו זהה לזה של קטע הפתיחה, אם כי הקטע עצמו לא זהה. אבל גם הוא נשמע מסתורי, ולצליליו אפשר אפילו לדמיין כיצד הגמדים חוזרים לאגדות, וסוגרים את השער.

עד כאן האלבום המקורי... וכמיטב המסורת של הוצאות ה CD, מתווספים פה גם שני קטעי בונוס שיצאו במקור על תקליטון בגרמניה: ONE BLIND MICE הוא קטע רוק כבד בעל בתים ופזמון (נסיון מסחרי, שכן מבנה שיר כזה אינו ממש מקובל בז`אנר) שעם זאת נשמע מבולבל למדי. לא נורא, עברנו אותו. ומה נשאר עכשיו? הבונוס השני, PUNTING הוא קטע אינסטרומנטלי Fאנקי מגניב למדי, ובו רובינסון עושה ניסוי כלים בסינתיסיזר שלו ומרעיף עלינו עוד כמה צלילים שונים ומשונים. מה זה PUNTING, אני שומע אתכם שואלים? ובכן, אתר האינטרנט היחיד המוקדש ללהקה מסביר כי, בסלנג לונדוני, פירושה של המילה הוא "להפליג בחסקה במורד נהר התמזה, לבושים חליפות בצבעים שונים וחבושים כובעי קש". סחה על האנגלים, יש להם מילה לכל מצב, וחוץ מזה הקטע הזה בהחלט מתאים לסרטון בו רואים את המתואר לעיל... למקרה שמישהו יפיק סרטון כזה.

הלהקה הוכיחה עצמה מיד בהופעות חיות כ"חימום" לדיפ פרפל, ובכדי לקדם את המכירות בארה"ב הם הופיעו בפסטיבל FILLMORE EAST בדצמבר 1970. תגובות המבקרים לאלבום היו טובות, אך את עיקר הפופולריות צברה השלישיה בגרמניה, שוודיה, נורבגיה ואיטליה, בהן הופיעו גם בתכניות טלויזיה נחשבות. בבריטניה, לעומת זאת, כמו במקרה של המווווווווווון להקות אחרות, זה הלך פחות טוב. הלהקה אמנם הקליטה כמה וכמה סשנים מיוחדים ל BBC בהם ניגנו בין השאר חומרים שאינם נמצאים באלבום (ושהופיעו מאז מעל גבי בוטלגים), אבל במקום להתרכז במצוי, דהיינו להגר להיכן שהשוק היטיב עמם, החבר`ה הגיעו למסקנה טיפה נמהרת, שעדיף לפרק את השלישיה. המעשה הנמהר בוצע בשנת 1971, לא לפני שהספיקו להופיע בהצלחה באירופה בכמה פסטיבלים נחשבים ובעוד תכניות טלויזיה, ועל אף העובדה שמכירות האלבום שם היו מעודדות ואף גובו בסינגלים שלא הופיעו בבריטניה, וכך הגיע לסיומו פרק -לא בדיוק עלום- בתולדות הרוק... אבל הקשר לדיפ פרפל לא נעלם לגמרי, ואם כי מאז אותה שנה הם מתפרנסים כנגני סשנים וכמלחיני מוסיקה לקולנוע ולפרסומות, הרי שאת עיקר פרסומם מאז צברו גוסטפסון ואנדרווד מנגינה בלהקת GILLAN, אותה הקים איאן גילן אחרי שעזב בפעם הראשונה את להקתו משכבר הימים.

אמת, העובדה שאתה חתום בחברת תקליטים בה נמצאים פינק פלויד ודיפ פרפל, אינה ערובה להצלחה ענקית, אבל האלבום הזה שייך למצב ביניים בשוק המוסיקה. הוא אמנם מעולם לא זכה להצלחה גדולה כמו של שתי הלהקות "ההן" בלייבל HARVEST, אבל -שלא כמו "תקליטים נדירים"- מהתקופה, ייצורו מעולם לא נפסק ממש, ובעוד בבריטניה הוא נכשל הרי שבשאר מדינות אירופה המצב היה טוב יותר, ועותקי ויניל מקוריים שלו מתוצרת גרמניה עדיין נפוצים בשוק... ובעידן הדיגיטלי כמובן שהוא עדיין חי וקיים... בלא פחות משלוש הוצאות CD שונות בעת ובעונה אחת:

1. הוצאת REPERTOIRE הגרמנית שכוללת גם חוברת מהודרת עם תמונות, סיפור הלהקה וגם את מילות השירים...

2. הוצאת AKARMA האיטלקית שארוזה בעטיפת קרטון – רפליקה של העטיפה הנפתחת המקורית... אך אין בה חוברת.

3. הוצאת AIR MAIL היפנית בעטיפת קרטון-רפליקה מדוייקת שיש בה גם חוברת, ויודעי דבר טוענים שהסאונד שלה טוב יותר משל שתי ההוצאות האחרות.


ולמי שמחפש פאנץ` ליין: עיצוב העטיפה עשוי להסביר (למי שמאמין בקונספירציות) מדוע יש כאלה הקוראים ללהקות הדור ההוא "דינוזאורים".



האתר הרישמי שלQUATERMASS



להשארת תגובות ליחצו על הלינק
Message board



לחץ כאן לקראת סקירות נוספות





25.7.2014 יום שישי סינמטק תל אביב
THE PINK FLOYD STORY

לחצו על התמונה לפרטים נוספים